משנה: אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כּוֹבֶד רֹאשּׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְלִין כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם. אֲפִילוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. וַאֲפִילוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק.
Pnei Moshe (non traduit)
ואפי' נחש כרוך על עקבו. ודוקא נחש שרוב פעמים אינו נושך אבל עקרב או אפעה ומן הדברים שודאי נושכים וממיתים פוסק:
אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. ודוקא מלך ישראל אבל מלך עכו''ם פוסק הוא שלא יהרגנו:
כדי שיכונו את לבם. ויחשבו לפני מי הן באים להתפלל ומתוך כך נכנסה היראה והכנעה בלבם:
היו שוהין שעה אחת. במקום שבאו להתפלל:
מתני' אין עומדין. מתוך כובד ראש הכנעה ומורא דכתיב עבדו את ה' ביראה ועבודה זו תפלה היא:
תַּמָּן תַּנִּינָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁלִיחַ צִיבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן. רִבִּי הוּנָא רַבָּא דְצִיפּוֹרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּאִילֵּין תְּקִיעָתָא. רִבִּי זְעִירָא וְרַב חִסְדָּא הֲווּ יָֽתְבִין תַּמָּן בְּאִילֵּין תְּקִיעָתָא. מִן דִּצְלוּן אֶת צְלוּתָא קָם רַב חִסְדָּא מַצְלִיא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא וְלָא כְבָר צְלִינָן. אֲמַר לֵיהּ מַצְלִי אֲנָא וַחֲזַר וּמַצְלִי. דְּנַחְתּוּן מַעֲרָבָעֵי לְתַמָּן וְאָֽמְרִין בְּשֵׁם 36b רִבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּאִילֵּין תְּקִיעָתָא. וַאֲנָא דְּלָא כְּוָנִית הָא אִלּוּ כְּוָנִית הֲוִינָא נְפִיק יְדֵי חוֹבָתִי. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא וְיֵאוּת כָּל תְּנָאֵי תַּנִּי בְּשֵׁם רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָא תַּנִּי לָהּ בְּשֵׁם חֲכָמִים. רִבִּי אָדָא דְּקֵיסַרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁם מֵרֹאשׁ. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם וּמַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן סֶדֶר בְּרָכוֹת אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדוּשַׁת הַשֵּׁם.
Pnei Moshe (non traduit)
ומתני' אמרה כן. וממתני' נמי שמעינן כן דקתני סדר ברכות וכו' אלמא דצריך שיהו נאמרין כסדרן אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום וזכרונות ושופרות:
הדרן עלך תפלת השחר
תמן תנינן. בשלהי ראש השנה וגרסי' שם נמי להא:
הלכה כר''ג באלין תקיעתא. באלו הברכות של ר''ה יום תקיעתא דהש''צ מוציא את הרבים ואף למי שהוא בקי משום דאוושי ברכות טובא:
הוו יתבין תמן. בבבל היו יושבין בעת תפלת הברכות דר''ה ולאחר שהתפללו כבר בפני עצמן הגיע שעת תפלת הצבור וקם רב חסדא וחזר והתפלל עם הצבור:
דנחתין מערבאי ואמרין תמן בשם ר' יוחנן וכו'. כן הוא בר''ה בני א''י שירדו לכאן אמרו ששם שמעו מר' יוחנן דפסק הלכה כר''ג בברכות דר''ה והואיל ואנא לא כוונית בתחלה בתפלה לפיכך אני חוזר ומתפלל:
הא אילו כוונית הוינא נפק ידי חובתי. כלומר דקמ''ל דאפי' במי שהוא בקי אמרו כן והלכך קאמר ואני שבקי אני ואלו כוונתי בתפלתי בתחלה הייתי יוצא ידי חובתי ועכשיו שלא כוונתי הש''צ הוא שמוציאני:
ויאות. האי פיסקא דפסקו כר''ג שפיר הוא ואע''פ דרבים פליגי עליה משום דכל תנאי הוא דתני להא בשם ר''ג אבל ר' הושעיא בברייתא תני לדר''ג בשם חכמים דאמרי הכי והלכה כרבים:
והוא שיהיה שם. מי שהוא רוצה לצאת ידי חובתו בזה שהוא שומע מהש''צ צריך שיהיה שם מראש התפלה וישמע הברכות על הסדר:
הלכה: רִבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּא הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל. וּמַה טַעַם לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכוּרַת וְלֹא מִיָּיִן. רִבִּי זְרִיקָן רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי הַמֵּיצַר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִסְתַּבְּרָא אֶלָּא מִן הָדֵין קָרְייָן לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכוּרַת וְלֹא מִיָּיִן.
Pnei Moshe (non traduit)
לא מסתברא אלא מהדין קריין. וקאמר הש''ס דוודאי לא מסתברא אלא שלמד מן המקרא הזה דמדמה צער עניות לשכורת ושיכור אסור להתפלל:
המיצר. מצטער על הדבר אסור לו להתפלל עד שיפקח צערו:
ושכורת ולא מיין. מכאן למדנו שטלטול קשה הוא לאדם ומעביר דעתו כשכור הזה דמדמי עניית הגלות והטלטול לשיכורת:
גמ' הבא מן הדרך אסור להתפלל. מפני שטרדת הדרך עליו ואין דעתו מיושבת:
חוּנָה אָמַר הַמִּתְפַּלֵּל אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת נִקְרָא רָשָׁע. שֶׁנֶּאֱמַר סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלֵּכוּן. רַב חוּנָה אָמַר כָּל מִי שֶׁאֵינוּ נִכְנַס בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְעָתִיד לָבוֹא. מַה טַּעַם סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלֵּכוּן.
Pnei Moshe (non traduit)
יתהלכון. להבא משמע:
חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְלִין שָׁעָה וְשׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת אַחַר תְּפִילָּתָן. אֵימָתַי עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה. אֵימָתַי עוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּן. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ חֲסִידִים הָ‍ֽיְתָה בְרָכָה נִיתֶּנֶת בְּתוֹרָתָן וּבְרָכָה נִיתֶּנֶת בִּמְלַאכְתָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
ברכה ניתנת בתורתן. שהצליחו להבין ולהשכיל מיד ולא היו שוהין:
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל צָרִיךְ לֵישֵׁב שְׁתֵּי יְשִׁיבוֹת. אַחַת עַד שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל וְאַחַת מִשֶּׁיּתְפַּלֵּל. עַד שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ. וְאַחַת מִשֶּׁיּתְפַּלֵּל אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
שתי ישיבות. שתי פעמים צריך שישב ויתעכב להתישב בדעתו כדמפרש ואזיל אחת וכו':
אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כּוֹבֶד רֹאשּׁ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הִשְׁתַּחֲווּ לַי֨י בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ בְּחֶרְדַת קֹדֶשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חְנִינָא אָמַר עִבְדּוּ אֶת י֨י בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִרְעָדָה. אָמַר רִבִּי אָחָא לִכְשֶׁיָּבוֹא יוֹם רְעָדָה תָגִילוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
בהדרת בחרדת קדש. קרי אחר החררה וכובד ראש יבא לומר דברי קדש:
עבדו את ה' ביראה. תפלה שהיא עבודה צריך שיהא ביראה מקודם:
וגילו ברעדה. סיפיה דקרא דריש רב אחא דה''ק אם תקיימו זה אז לכשיבא יום רעדה יום הדין תגילו:
רִבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ י֨י אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּצִּילֵנוּ מִשָּׁעוֹת הַחֲצוּפוֹת הַקָּשׁוֹת הָרָעוֹת הַיּוֹצְאוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' חזקיהו בשם ר' אבהו יהי רצון וכו'. כלומר אחר שיאמר פסוקים אלו יתפלל תמיד תפלה זו:
רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם אַל יְהֵא הַפָּסוּק הַזֶּה זָז מִתּוֹךְ פִּיךָ י֨י צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגַּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי אָבִין רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וַחֲבֵרָייָא י֨י צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ.
ר̇ יִרְמְיָה אָמַר לֹא יַעֲמוֹד אָדָם וְיִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּין שֶׁל הֲלָכָה. רַב יִרְמְיָה אָמַר הָעוֹסֵק בְּצוֹרְכֵי צִיבּוּר כְּעוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה. רַב חוּנָא אָמַר הָרוֹאָה טִיפָּה כְּעֵין חַרְדָּל יוֹשֶׁבֶת וּמְשַׁמֶּרֶת עָלָיו שִׁבְעָה נְקִיִים וְקָאִים וּמַצְלִי. זְעִירָא בַּר חִינְנָא אָמַר הַמֵּקִיז דָּם בַּקֳּדָשִׁים מָעַל. עוֹד הִיא מֵהֲלָכוֹת קְצוּבוֹת. תַּנִּי בַּר קַפָּרָא אָמַר אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין נִידָּה לְנִידָּה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינָי. תַּנִּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא מַרְבֶּה אָדָם דָּגָן וְתֶבֶן וּמַעֲרִים עָלָיו לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. אַבְדָּן שָׁאַל לְרִבִּי כַּמָּה מַעֲלוֹת בַּקּוֹדֶשׁ. וְהוּא אָמַר לֵיהּ אַרְבַּע. וְכַמָּה מַעֲלוֹת בִּתְרוּמָה. וְהוּא אָמַר שָׁלֹשׁ וְקָאִים וּמַצְלִי.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא מתוך דין. פסק דין של הלכה ולא יהא ספק בו שמא יבא לידי עיון ויהרהר בתפלה:
כעוסק בדברי תורה. ויכול להתפלל מתוך עסק זה:
רב הונה. היה רגיל לומר הלכה פסוקה זו הרואה וכו' והיה עומד ומתפלל:
עוד הוא. גם זה ההלכה המקיז דם וכו' מהלכות קצובות ופסוקות הוא:
מרבה אדם דגן בתבן מערבב הדגן בתבן שלו ומערים עליו להכניסו כך בביתו כדי לפוטרו ממעשר שאין הבית קובע למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו וגם זה הלכה פסוקה היא:
אחד עשר יום שבין נדה לנדה הל''מ. ויכול להתפלל מתוכה:
תַּנִּי לֹא יַעֲמוֹד אָדָם וְיִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִין אֶלָּא מִתּוֹךְ דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה וְכֵן אַל יִפָּטֵר אָדָם מִתּוֹךְ חֲבֵירוֹ לֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִין אֶלָּא מִתּוֹךְ דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בִּנְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ חוֹתְמִין אֶת דִּבְרֵיהֶן בְּדִבְרֵי שֶׁבַח וּבְדִבְרֵי נְחָמָה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר חוּץ מִיִּרְמְיָהוּ שֶׁחָתַם בְּדִבְרֵי תוֹכָחוֹת. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן עוֹד הוּא בְּדִבְרֵי נְחָמוֹת חָתַם וְאָמַר כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל. לְפִי שֶׁהָיָה יִרְמְיָה חוֹזֵר וּמִתְנַבֵּא עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. יָכוֹל בְּחוּרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָתַם. תַּלְמוּד לוֹמַר עַד הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָה בְּמַפּוֹלֶת שֶׁל מַחֲרִיבָיו חָתַם. לֹא חָתַם בְּדִבְרֵי תוֹכָחוֹת. וְהָ‍ֽכְתִיב וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר. בַּגּוֹיִים הִיא עֲסִיקִינָן. וְהָ‍ֽכְתִיב כִּי 37a מָאוֹס מְאַסְתָּנוּ. הֲשִׁיבֵנוּ תַחַת כִּי מָאוֹס מְאַסְתָּנוּ. אַף אֱלִיָּהוּ לֹא נִפְטַר מֵאֱלִישָׁע אֶלָּא מִתּוֹךְ דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה. וַיְהִי הֵמָּה הוֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר. בְּמַה הָיוּ עוֹסְקִין רִבִי אַחֲוָה בְּרִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּקִרְיַת שְׁמַע הָיוּ עוֹסְקִין. הֵיךְ מַה דְּאָמַר אָמַר וְדִבַּרְתָּ בָּם. רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי אָמַר בִּבְרִיאַת עוֹלָם הָיוּ עוֹסְקִין. הֵיךְ מַה דְּאָמַר בִּדְבַר י֨י שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. רִבִּי יוּדָן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַיְבוּ אָמַר בְּנֶחָמוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ עוֹסְקִין. כְּמַה דְאָמַר דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַיִם. וְרַבָּנָן אָ‍ֽמְרִין בַּמֶּרְכָּבָה הָיוּ עוֹסְקִין. הֵיךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וגוֹ'.
Pnei Moshe (non traduit)
היך מה דאת אמר והנה רכב אש וגו'. ודריש והנה רכב לרישיה ולסיפיה הלוך ודבר והנה רכב:
והכתיב. בסוף מגילת איכה כי אם מאוס מאסתנו ומשני. השיבנו הוא אחר פסוק זה שחזר וכפלו לסיים בדברי נחמות:
והכתיב. בחתימת ספר ישעיהו והיו דראון לכל בשר ומשני בגוים הוא עסקינן ולא בישראל:
חוזר ומתנבא. כלומר שהיה מתנבא וחוזר תמיד על בית המקדש שיחרב:
עוד הוא בדברי נחמות. גם זה הפסוק בעצמו דברי נחמות הן לישראל שכתב בו מפלת השונאים שחתם ואמר ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה וגו' עד הנה דברי ירמיהו:
חוץ מדברי ירמיהו שחתם בדברי תוכחות. בנבואת דבריו בעצמו שכתוב עד הנה דברי ירמיהו ושם דברי פורעניות כתובין והפסוקים שאח''כ עד סוף הספר מספר מלכים הם:
תני. בתוספתא פ''ג:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source